יאיר שולביץ על "המשקיף"

טקסט על תערוכתו של דרור אוסלנדר (29.08.2013)

עבודותיו החדשות של דרור אוסלנדר המוצגות בתערוכה זו מסמנות את תחילתו של מפנה ביצירתו.

אם בציוריו הקודמים הדימויים נגזרו מצילומים, ועסקו רבות בדימויי חיילים, מסוקים ובנושאים הקשורים להוויה המלחמתית הרי שבתערוכה הנוכחית הדימויים המופיעים בעבודות נשאבים מהתת-מודע והם פרי דמיונו.
מעבר לכך, עולה תחושה חזקה כי הפעם מדובר יותר מתמיד בעבודות הנוגעות, וקשורות במימד האישי.

במרכז העבודות נוכחת דמות גבר השרויה במרחב פתוח, לא מזוהה ונטולת עוגן. הגבר ספק משקיף, ספק תר אחרי דבר לא ברור. באוויר ניכר מתח, מתח ארוטי. פלטת הצבעים בהירה ולעיתים כמעט מונוכרומטית, נזילות רבות על הנייר והבד, שקיפות לצד עכירות, גילוי לצד עמעום וערפול, חשיפת הדימוי לצד הבלעה - עד מחיקתו כמעט.

האם מתקיים כאן מאבק סמוי בין גילוי וחשיפה לבין הסתרה וטשטוש?

הדבר המעניין והמושך את העין הוא הדיסוננס בין האטמוספירה הארוטית והמינית, הנוכחת בעבודות, לבין מצבי חולשה, רפיון, כניעות וקדרות הנשקפת מדמות הגבר המצויר, כשהצבעוניות הרכה והלבנה בעלת הגוון הפסטלי, המתאימה לאור יום, מסייעת לכך.

בציורים אחרים מופיעה דמות נוספת לצד הגבר, לעיתים קטנה הרבה יותר וממוקמת במרחק. מהות האינטראקציה המתקיימת בין שתי הדמויות אינה ברורה כלל. אפשר לקרוא את המתרחש כמחול עדין, שיש בו הזמנה מהוססת למפגש והמכילה כמיהה לקשר ומגע הכרוך בקונפליקט פנימי.

גבר עירום עומד במרחב, יצריות ותשוקה מנסרים בחלל - דווקא על רקע האיפוק והיעדר הבוטות. 

אוסלנדר, אולי שלא במודע, מפזר רמזים, כמעט כתב חידה. הדברים ניתנים במשורה, בשפה ציורית מעודנת וחמקמקה שיש בה לא מעט מיסוך, אך יחד עם זאת מצליחה להאיר את העוצמה ולגעת בשולי הכאב.

"זה לא זה" – יונה וולך

וזה לא מה ש...

ישביע את

רעבוני לא

זה לא

מה

שיניח את דעתי

לא

זה לא זה