יאיר שולביץ על "עבודות על נייר"
טקסט על תערוכתו של יוסף הירש (18.10.2007)
תערוכה זו מציינת עשור למותו של הצייר יוסף הירש.
הירש - רשם בחסד עליון, שהוגדר לא אחת ע"י אמנים ומבקרי אמנות כמייסטר, התרכז ביצירתו בעבודות על נייר בפורמטים קטנים. וירטואוזיות הרישום של הירש לא הפכה מעולם לעיקר בציוריו: מיומנותו המעולה שימשה להדגשה והעמקה של הנושאים המצוירים.
הארגון הנפלא של אור וצל, היחס בין קו לכתם, עושר הגוונים בתוך סקאלת הצבעים המצומצמת, לכאורה, של האפור-שחור, לובן הדף החשוף וההרמוניה המתוזמרת – כולם מסייעים ביצירת הלך הרוח, שהירש היה מעוניין לטעת בציוריו.
הבחירה להתמקד רק בגווני השחור-לבן, הדורשת מהצופה ריכוז והעמקה, אינה מקרית, והיא מהווה אמירה בפני עצמה. הוא ראה בכך את מימוש עיקרון ההסתכלות במשמעותו הפילוסופית העמוקה: "בתוך הצבעים אין הסתכלות", כך אמר.
ציורי הדיוקן של הירש, רובם ככולם נשים, מרתקים ומרגשים כאחד: הדמויות מהורהרות ומלנכוליות, מועקה פנימית שורה על פניהן והן נתפשות במצבים של חולשה גופנית ורפיון הגוף.
עיוות הפרופורציות של איברי הגוף מעצים את התחושה האקספרסיבית ומחריף את ביטויו. זוהי חדירה פסיכולוגית עמוקה אל מהותן של הדמויות, כשהייצוגים החיצוניים נדחקים ומפנים את מקומם להוויתן הפנימית.
הסרת המעטה המגן בשילוב עם העיוות, שלעתים נראה כקריקטורה, עלולים להיתפש בטעות כלעג או סרקזם כלפי המצוירים. אבל הירש מגלה דווקא אמפתיה והזדהות עם המודלים שלו, מתוך ראיה בפגם ובחולשה את האנושי, ומההכרה שאלה חלקים בלתי נפרדים ממצבו הקיומי של האדם.
סדרת הציורים הנוספת, ציורים מהדמיון, אוצרת בתוכה יסודות סוריאליסטיים שעל גבול החיזיון, עם אפלה, מתח ואווירה דמונית.
לעתים נראים יצורים ספק חייתיים, הנמצאים בתנועה במרחב שחור והמקיימים ביניהם מאבקי כח, שלא ברורה לגמרי מהותם.
הירש מציג בפנינו מראה פנימית צלולה, החושפת בחדות כואבת את מה שאנו רוצים כל כך להדחיק: את היותנו בני אנוש פגיעים ולא מושלמים. זוהי אמירה הומניסטית ברורה, המאמינה ורואה במאבקו המתמיד של האדם כנושא משמעות קיומית.
