יאיר שולביץ על "עבודות חדשות"

טקסט על תערוכתה של שולי בר נבון (01.05.2014)

בקו עקבי ואישי שפיתחה לאורך שנים ממשיכה שולי בר נבון בעבודותיה החדשות לברוא עולם מסויט וגרוטסקי, כשהפעם היא מקשרת אותו גם עם הקלאסיקה הציורית.

רפרודוקציות של ציירים קלאסיים משמשות מצע לחלק מציוריה החדשים, כך שנוצר מפגש לא צפוי בין הקלאסיקה לבין עולמה האישי המוטמע בהם. הציורים הללו עוברים מטמורפוזה ומשנים את פניהם לחלוטין.

בר נבון איננה מנהלת דיאלוג עם הציורים: מה שבאמת מעניין אותה הוא פוטנציאל החיבור בין השפות הנבדלות. מפגש בין אסתטיקות, זמנים והלכי רוח שונים המייצגים הבדלים תרבותיים ומנטליים.

בר נבון מצליחה להגיש יצירה אנינה אך חריפה, ויחד עם זאת באופן מפתיע גם הרמונית. העבודות טעונות ברוח סוריאליסטית: דמויות מהופכות - ספק מפלצות, ספק גולגולות או שלדים, כל אלו מככבים בתאטרון השדים שהיא בונה על המסד של הציורים הקלאסיים. בקבוצת עבודות נוספת, שאינה מתייחסת לרפרודוקציות, ואשר מתאפיינת בחומריות גדושה ובכהות גדולה, משלבת בר נבון בין פואטיקה מעודנת ורגישה לבין הבעה עוצמתית ואקספרסיבית.

כדרכה, היא ישירה, מתריסה ומורבידית אך גם משעשעת ואינה מעניקה לצופה הנחות. בעבודותיה כרוכים יחדיו המימיד הטראגי והקומי. כשאנו מוצפים באופרות סבון מיופייפות ובתוכניות ריאליטי, בר נבון מטיחה בפנינו מציאות קיומית שאינה נעימה ונוחה לעיכול, גם אם היא מוגשת בכלים אסתטיים.