יאיר שולביץ על "בור"

טקסט על תערוכתו של שחר קורנבליט (31.10.2013)

יצירתו של שחר קורנבליט מונעת על ידי חשיבה רעיונית מקדימה שאינה פוגמת או מצמצמת את אופני המבע הליריים והרגישים האופיינים לו: אלה מונעים את תחושת הקור והיובש שעבודות קונספט עלולות לעיתים להחיל על הצופה.

סדרת העבודות החדשה הנקראת "בור", נוצרה מתוך התבוננות כואבת במצב החברתי המנוכר. קורנבליט רואה סביבו חברה בהתפוררות המאבדת את הסולידריות האנושית. הוא מביט במצב העכשווי ונע אחורה אל המקורות, אל סיפור יוסף ואחיו כדגם חד לניכור, קנאה ושנאה. בשפה עכשווית, כמעט מנימליסטית, ניתן ייצוג סימלי לכל האחים, כשהרובד המשותף והמאחד עומד מול השוני.

קורנבליט תופר בניירות פיסת בד המתקשרת לכותנת הפסים של יוסף, פעולת התפירה כשלעצמה מעלה אסוציאציות של פציעה, אבל גם של איחוי הקרעים ותיקון השבר. שמות האחים נרשמים באופן משובש באמצעות היפוך האותיות ושיבוש הסדר שלהן. הבחירה לשבש את השמות נובעת כנראה מהרצון לכוון את המבט והתודעה לכאן ועכשיו, כאשר הסיפור המקראי הופך למשל למצב הנוכחי. עולם האמנות מתפרץ בדלת האחורית כשקורנבליט בוחר לצרף לאחים את האח רפי לביא.

מעניין השימוש הטקסטואלי החוזר בכל העבודות "האח הזה...", זוהי שפה המדגישה ומעצימה את הניכור וכמו מצביעה על האחר כאות לבידול וריחוק.

במקבץ עבודות אחרות המוצגות אף הן בתערוכה חושף קורנבליט צד אינטואיטיבי. אלו עבודות על נייר שנעשו מתוך דחף פנימי עמוק וסערת רגשות. נראות בהם דמויות שעיניהן עצומות ושערן פרוע. הן עשויות לעורר הקשרים דתיים, של אנשים המתפללים בדבקות ובאינטנסיביות כשתילתפ היא זעקה גדולה.

קורנבליט הוא אמן בעל טביעת עין רגישה לפרטים קטנים ולניואנסים דקים. האסתטיקה הציורית מבעבעת גם מבעד לרבדים המחושבים והשכלניים אך יחד עם זאת ניתן לחוש במימד רוחני חמקמק ועדין המרחף מעליהן.