יאיר שולביץ על "עקבות, עדיין"
טקסט על תערוכתה של אילנה סלמה ארתור (02.06.2009)
אילנה סלמה אורתר עוסקת מאז 1995 בפרוייקטים אורבניים רב-תחומיים (עבודות על נייר, ציורי שמן על בד, מיצגים וסרטים דוקומנטריים) שעניינם מצבי עקירה, פליטוּת והגירה; הנכחה במרחב של מצבים ואירועים בהם המורשת של היחיד או של הקולקטיב נדחקה ואף נמחקה. היא מגדירה את יצירתה כ"אמנות פרפורמנס אזרחית ואדריכלות חירום" (Civic Performance Art & Architecture of Emergency). בשנת 2008 קבלה תואר דוקטור לפילוסופיה על נושא זה ובשנת 2006 זכתה בפרס שרת החינוך לאמנות על יצירתהּ העוסקת ב"זיכרון האישי, חווית העקירה והזיכרון הקולקטיבי הלאומי".
בתערוכתה החדשה יוצגו עבודות על נייר בטכניקה מעורבת ופוטוגראמות מ-4 השנים האחרונות.
אילנה סלמה אורתר מתעדת את היום יום שלה על גבי עבודות על נייר "עקבות אורבניים". היא התחילה להציג אותן בשנת 1988 בתערוכת היחיד "חממות אפלות" בגלריה האוניברסיטאית בחיפה וממשיכה בהן, עדיין - כל יום. עתים המינמליזם גובר ונותר פרגמנט שברירי דק בעיפרון שחור על גבי הנייר הלבן. עתים, השחור, בטכניקות שונות, מכסה את פְּנֵי הנייר ומתוכו מבליח הלבן, האור, ועתים מצע הנייר הופך ליצירה המוגמרת עצמה כפי שכתב לה הפילוסוף ז'אק דרידה בשנת 1996: "המופלא הוא שזה איננו נחקק על פְּנֵי המצע (subjectile) או איננו נמחק מעליו, מעל פני מצע הנייר. הדבר נובע מהמצע עצמו, מרעידתו הסֵיסמית האינטימית ביותר". - כל עבודה על נייר היא מערך של כתמים מופשטים, שכבה על גבֵּי שכבה עד כדי קריעת המצע, היוצרים דינמיקה של בנייה ומחיקה בו-זמנית. המדובר בעקבות של זיכרון מחוּק ההופכות לריקמה צפופה של שתי וערב - אריג, קלף, של זכירה ושיכחה: זהו ניסיון לחשוף סוג של קיום, של יש, בתנאים של מחיקה. בפוטוגראמות מתווסף האור כמרכיב מחולל על הנייר ובתוכו.
