יאיר שולביץ על "רחוק מהשמש"

טקסט על תערוכתה של רינה פלד (15.05.2008)

רינה פלד מציגה בתערוכה "רחוק מהשמש" קבוצת עבודות, שצוירו בשנה אחרונה, כשהמשותף להן הוא עיבוד רשמים מביקור במחנות ההשמדה, מסרטים וספרות המתייחסים לשואה ולגולאגים.

אלו ציורי שמן על דיקט, המקושר באופן מיידי בתודעה האמנותית לדלות החומר של שונת ה-70. רובם בפורמט קטן, המצמצם וממקד את שדה הראייה של הצופה לדבר עצמו.

מצע החומר הפשוט והחשוף כל כך, כאנטיתיזהלעוצמת הדברים המתוארים, יוצר מתח המעצים את האווירה הטעונה העולה מהעבודות.

פלד חורטת בעץ, כשהחריטות והמצע הנחשף משמשים פעמם רבות כצבע בפני עצמו. החריטות יכולות להיתפש גם כשריטות הפוצעות את הנוף. הצבעוניות המונוכרומית בגוונים של אפור-תכלת, תמיד ערפילי, רחוק מכאן ומהאור הישראלי היוקד ומסמא.

פלד אינה יוצרת דרמות או משתמשת באפקטים: אין בעבודותיה צעקה, אלא שידור של כאב מאופק, ולכן הן מזמינות להתבוננות אינטימית.

נופים אבודים, חורפיים, לרוב ללא דמות אדם, אך גם בהופעתה - היא ניראת כצללית צרה וארוכה, מרחפת, תלשוה ובודדה, המזכירה את הדמויות של ג'קומטי. לצד הערפול והטשטוש נראים מבנים מאורכים, מגדלי פיקוח, גדרות תיל, יערות, עמוד חשמל - זאת הכוונה תודעתית, המשתמשת באמצעים מרומזים ומעודנים, צרובים בתודעה, אך משאירה לצופה מרחב פענוח וקריאה רחב יותר.

פלד אינה מעוניינת למסור תיעוד מדוייק של רשמים וזיכרונות: עינייה בהעברת הלכי רוח. אלה נופי נפש, שתחושת בדידות, מעוקה וחידלון עולים מהם, פצע פתוח המסרב להגליד וממשיך להשאיר עקבות חרוטות.