יאיר שולביץ ועודד קידר על "ים הדממה פולט סודות"

טבע דומם שאינו דומם: הפרדוקס הטמון לכאורה במשפט זה עומד בליבה של התערוכה. המתח שבין שני הקטבים של חומר ורוח נוכח בעבודות שעוסקות בטבע דומם ויתכן שמתח זה הוא המושך אמנים לעסוק בז'אנר.

 
גדעון עפרת טוען במאמרו "טבע דומם או חידת החומר" , שהחומר הוא שמאתגר את ציירי "הטבע  הדומם": לא החומריות אלא עצם החומר כאניגמה בלתי חדירה המסתגרת אל תוך חביון סודה. האבחנה בציורי טבע דומם וצילומים שלו – בין אלה שהמניע הוא רק תירוץ ליצירתם לבין עבודות בסוגה זו שיש בהן ערך מוסף המתעלה מעבר לנושא - עשויה לעיתים להיות מאד דקה.

מעצם טבען עבודות טבע דומם הן כאלו המייצרות מרחב אינטימי לאמן. בניגוד לציורי נוף או לדמויות כאן האמן הוא הבמאי, והוא זה השולט בהצבתם באופן מוחלט: החפצים הם שחקנים סבילים.
קל יותר לזהות ולהרגיש בעבודות אמנות שנושאן דמויות את הרוח הפנימית העולה מהם  לעומת עבודות שעיסוקן בטבע דומם. תהייה גדולה היא איך חפצים שונים יכולים לעבור מטמורפוזה במוחנו והם מוסטים מתפקידם הפונקציונלי אל עבר מחוזות רוחניים.
מתי כיסא למשל חדל מלהיות רק כיסא? שאלה זו בהכרח פותחת שאלה רחבה יותר והיא האם לחפצים חיים משלהם?
הייצוג של החפץ משפיע באופן מהותי על החוויה של הצופה וכן על עומק הרגשות כלפי היצירה. טבע דומם נוגע בנו בהיבטים שונים: החל ביומיומי והבנאלי, ממשיך באסוציאציות ובזיכרונות שחפצים מעוררים וכלה בחרדת המוות. בהיותו סטטי הוא מותיר בנו תחושה אשלייתית של קביעות.

 
בחרנו להתמקד בתערוכה באחד הנושאים השגורים והקלסיים בתולדות האמנות ,בעולם שאין בו תנועה ואין בו קול. בחרנו בעבודות שלתחושתנו מצליחות להעביר ולו במעט את סודה של הרוח הבוקעת מתוך החומר.

"החפצים בבית הם נציגנו
שומרים את רוחנו, מבטנו
את קולנו הצבור בתוכם
את אהבותינו
את בדידותם"

רות נצר מתוך השיר "החפצים"

יאיר שולביץ ועודד קידר

יער שפטל