יאיר שולביץ על "ייצורי מצפון"

טקסט על תערוכתו של בועז לוונטל (12.09.2019)

הדיאלוג שבועז לוונטל מנהל עם הציור המסורתי ומחויבותו לערכי הציור הקלאסי עלולים לעיתים להטעות ולהסיט את תשומת הלב מהעולם הפנימי העמוק הנגלה בציוריו.
לוונטל מצייר הן מהתבוננות והן מהדמיון. עבורו, דווקא בכוחו של ציור מתוך התבוננות להרחיב את גבולות הדמיון. באופן פרדוקסלי, הצבת גבולות על ידי פעולת ההתבוננות יוצרת פתח להעלאת רעיונות חדשים.

בעבודותיו נפרש עולם מופנם ומאופק, אינטימי ופואטי. הוא מצייר תפנימי חדר אינטימיים, נופים מסביבת ביתו וסצנות בסטודיו. זו התכנסות מכוונת ושאינה מקרית לד' אמות: נושאי הציור אינם תירוץ וקטליזטור לביטוי ציורי, נראה כי לוונטל מרגיש זיקה עמוקה כלפיהם.
לצד האינטימיות והעידון נוכח בעבודותיו מבע אקספרסיבי טעון. הדמויות שנבראו נראות מעוותות, קודרות ומלנכוליות. הן מצטיירות כגרוטסקיות, עם מאפיינים תיאטרליים מובהקים. אווירה של קרקס עם ליצנים עצובים מצויה בהן.
קבוצה של עבודות המצוירות על פי מאקטים של בעלי חיים שהוא יצר בסטודיו ושבהן גם מופיעות דמויות יוצרות אטמוספירה מיסטית. זהו ביטוי ציורי עוצמתי המחבר בין אקספרסיביות לבין עידון ופיוט וכולו הרהור ואניגמטיות.

לוונטל הוא צייר של מחוות קטנות. על פורמטים קטנים הוא בורא עולם פנימי המצריך מהצופה התבוננות מעמיקה והשתהות אל מול העבודות ,שיאפשרו הקשבה לקולו הפנימי המיוחד.  
נאמן לעצמו ולאמנותו, לוונטל פועל באופן צנוע ואותנטי ללא קריצה לרוחות אופנתיות. יכולתו לשמור על איפוק וריסון ועל מרחב אינטימי בעודו מביע תכנים אקספרסיביים דווקא מעצימה את העניין והמתח ביצירותיו ופותחת בפני הצופה מגוון רחב של אופני פירוש וחיבור.  

"כל הדברים שטחים את עינינו
נסוגים אל הצללים,
וגם הפנים.
משהו זע במעמקים."

דליה רביקוביץ, מתוך זכרון תמים