יאיר שולביץ על "יום החמה"
טקסט על תערוכתה של רינה עזרוני (10.09.2020)
אישה אחת, מצוירת אחת, יום קבוע בשבוע ולאורך זמן רב. עקביות שהופכת למעין טקס. יחסי ציירת-מודל על כל המורכבות שבהם באים לידי ביטוי במפגש זה.
בהשאלה על אמירתו של הפסיכואנליטיקאי ביון על המפגש עם המטופל ניתן לומר, שאם נדמה לנו שאנחנו פוגשים את המצויר שפגשנו אתמול, אנחנו פוגשים את המצויר הלא נכון.
רינה עזרוני מתבוננת לעבר הדמות המשמשת מודל בעיניים סקרניות. זהו מבט רענן המשוחרר מקונוונציות ציוריות קבועות, והנותן ביטוי לשינויים החלים אצל המצוירת ובאופן בלתי נמנע חושף גם עמדה והלכי רוח של הציירת.
ההתמקדות של רינה עזרוני בהוויה הפנימית של המודל מאפשרת פריסה רחבה של הלכי רוח ומצבי נפש גם אם היא כרוכה לעיתים בוויתור על נאמנות לדיוק חיצוני.
היא בונה את הדמות מתוך מארג של כתמים המתמזגים זה בזה באינטנסיביות רבה ותוך שימוש בצבעוניות חמה, ובכך היא מעבירה את קווי מתאר הייחודיים לדמות תוך הימנעות מהדגשה של פרטים לא הכרחיים.
הלך רוח של הרהור והתכנסות פנימית נשקף מהדיוקנאות: ניתן לזהות בהם כעס, תסכול, עיקשות, התרסה והשלמה עם המציאות.
אי הבהירות הקיימת בחלק מהציורים בין אישה לילדה ובין אישה לגבר היא תוצר של מבט חודר פנימה הפוגש בנזילותם של הדברים. לעיתים אפשר לראות דמות נוספת ברקע, לכאורה הכפלה של המצוירת.
מבט בעבודותיה של עזרוני מגלה שנושאי הציור שלה אינם התירוץ לציור: עבורה הם לא מקריים אלא מהווים כוח מניע ליצירתה.
הציור של עזרוני משלב בין הבעה אקספריסיבית מלאת עוצמה לבין עידון והרהור, בין צורך בעוגן חיצוני בראשית העבודה (כגון תצלום) לבין הליכה עם המקרה תוך פרימתו של אותו עוגן הראשוני.
הציור חשוף, נטול מסכות ונוגע בכאב האנושי באופן ישיר ואותנטי.
