מי אני ציור

נכון לעכשיו אין להם שם. הם חסרי מעמד או סטטוס. הם רק ציורים. לא ניתן לדעת היכן יוצריהם למדו, הציגו ובאילו פרסים זכו. מתייתר מעצמו גם ה"לא שמעתי עליו/עליה כלל".
ציור ללא זהות, לאום, מוצא, מין ומגדר. עירום ועריה. נטול שורשים, אחיזה וללא מולדת.
האם אנחנו מסוגלים להתבונן על ציור ללא המשקולת הכבדה המונחת על גבינו – נטל השם, הייחוס והמידע המקדים?

מה הסיבה שהיעדר הידיעה על זהות היוצר מטריד אותנו? מדוע, בעצם, אנחנו לא יכולים פשוט להתבונן על הציור נטו וללא התניות. במבט ובחינה שאינם תלויים בדבר?
אולי כי אנחנו מתוכנתים ומוטמעים כה עמוק בעולם דימויים ממותג המציף אותנו מכל עבר בכל תחומי חיינו ולמרבה הצער והאבסורד זולג גם לעולם האמנות, המתיימר להיות אי של פתיחות ושבירת מוסכמות.

נעשה ניסוי קטן: ניקח ציור מהתערוכה ונציגו כעבור מספר חודשים כיצירתו של אמן מוכר. ניתן להניח, שההתייחסות של מרבית האנשים לציור תשתנה באופן משמעותי.
אייך נוצרת ההטיה השיפוטית הזו כשבעצם דבר לא השתנה מלבד זהות האמן?
האם בבתים שאספנים נכללות עבודות של אמנים שזהותם לא ידועה? אני מעריך שכמעט ולא.
האם התקיימה אי פעם תערוכה בארץ שהציגה עבודות של אמנים אנונימיים, לכאורה? ככל הידוע לי לא.

בחרנו מאוסף הגלריה קבוצה של ציורים שאיננו מזהים את יוצריהם: מקצתם משום שאינם חתומים, אך לרוב משום שלא הצלחנו לזהות את חתימתם.
חשבנו שתערוכה זו תוכל לאתגר ולו במעט את אופי המבט המקובעים שלנו ותנתב את הצופה להתבונן בציורים עצמם ללא רעשי רקע של שם וסטטוס.
ואם תגלו בתערוכה ציור שאתם יודעים מי האמן, אנא מהרו לרכוש אותו או לגלות לנו, הזול מביניהם.

יאיר שולביץ
עודד קידר