יאיר שולביץ על "דרור אוסלנדר - עבודות חדשות"

טקסט על תערוכתו של דרור אוסלנדר (12.11.2015)

דפים וכריכות של ספרים ואלבומים ישנים וכן קרטונים מתכלים הם מצעי הציור שדרור אוסלנדר לרוב משתמש בהם.

הדיסוננס שנוצר בין מצע הציור המחוספס לבין אמצעי הביטוי הציוריים המשדרים עדינות, אינטימיות ואיפוק מהווה שיקוף לפער הנוצר בין תכני הציור לבין צורת הגשתם המעודנת.

בעוד השפה הציורית שאוסלנדר משתמש בה ברורה למדי, קשה לעיתים לעקוב אחר העולם התוכני ומשמעותו.

מהו העולם הפנימי הנשקף מעבודותיו? אם בציוריו הקודמים הדימויים נגזרו מצילומים בלבד ועסקו בעיקר בהוויה מלחמתית, הרי שבעבודותיו מהשנים האחרונות חלה תפנית: חלק מהדימויים נשאבו מהתת מודע, וגם אלה המבוססים על צילומים הם רק טריגר ראשוני לעבודה ועברו שינוי וטרנספורמציה, והן נוגעות וקשורות יותר בממד האישי.

חרדה, מועקה, בדידות ויחסי הורה-ילד הם חלק מהתכנים העולים מציוריו, אך מעל כולם בולטת הכמיהה לקשר ומגע.

האינטראקציה בין שתי דמויות נוכחת בציורים רבים כשמהות הקשר המתקיים ביניהן אינה ברורה. ניתן לקרוא את המתרחש כמחול עדין שיש בו הזמנה מהוססת למפגש המכיל כמיהה לקשר ומגע הכרוך בקונפליקט פנימי. חלק מהציורים מעוררים הקשרים להורה וילד ועולות מהם אסוציאציות חזקות של חרדה, אבדון ואפוקליפטיות. ספק ליצנים ומספר דיוקנאות עצמיים משלימים הוויה של בירור עצמי נוקב.

שקיפות לצד עכירות, גילוי לצד עמעום וערפול, חשיפת הדימוי לצד הבלעה - עד מחיקתו כמעט, הדברים ניתנים במשורה בשפה ציורית מעודנת וחמקמקה שיש בה לא מעט מיסוך ופיזור רמזים.